גל נער בן 13, נבון, בעל יכולת וורבלי טובה. נולד וגדל בעוטף עזה. ההורים אמרו עליו
בשיחה מקדימה בין היתר שהוא מאוד מופנם. סירב במשך 3 שנים להגיע לטיפול. הביע את
חששותיו להיות מחוץ לבית. העדיף לרב מייד אחרי בית הספר, לחזור הביתה ולא לצאת
לחברים, מסגרת בלתי פורמאלית, משחק חופשי במרחב היישוב עם חבריו. אף סירב לצאת
לטיולים עם ההורים. פשוט היה בהימנעות מדאיגה. לא הסכים להגיע לחוג שלו ללא ליווי
של אבא. חשש עד אימה מאזעקה שתתפוס אותו ללא ממ"ד או מיגונית בסביבתו.
עשינו היכרות בשיחת וידאו עת כל המשפחה שהיתה איתי בטיפול משפחתי. גל הביע
הסכמה להשתתף מרחוק ולהכיר אותי. בסוף המפגש המשפחתי קבענו לדבר טלפונית,
ולחשוב יחד מה הלאה. גל הסכים להצעה, שנמשיך בטיפול מרחוק.
אז מה קרה לגל שהיה שרוי בפחד וחרדה מהסביבה מבחינה ביטחונית וגם בפן האישי
בתחום ביטחון עצמי, תפיסה עצמית?
בתהליך איטי, אך יסודי, בשילוב שתי גישות מרכזיות, EMDR וגם שלבי טיפול בטראומה,
בשיטת SEE FAR CBT ועוד גישות. הצפנו אירועי עבר של פחד וחרדה. מכל גלריות הפחדים,
בחרנו להתמקד באירוע מכונן אחד, שזיהיתי שהוא יצר את "אדוות" הפחד והחרדה
וההימנעות במציאות חייו.
שחזרנו את אותו אירוע אותו חווה בכיתה ד' (שלוש שנים לפני). בחנו רגשות ותחושות,
התנהגות, מערך תגובה, מקורות תמיכה, דרכי מילוט והגנה עצמית, נקיטת יוזמה כוחות
ומשאבים שמכיר בעצמו ומשפחתו ועוד. שהינו ברגשות שהוצף בהם אז באותו אירוע
בילדות, בהמשך, מה העוררות הזו עושה לו בהקשר לאותו אירוע קודם, כבמציאות של כאן
ועכשיו. גל נער בוגר יותר, עם יותר ניסיון חיים, עם למידה עצמית, צבירת תובנות וגם הכרה
ומודעות אחרת לגבי תקיעות במחשבות ופחדי העבר שהיו בהחלט לגיטימיים לאותו
אירוע אז….כשהיה קטן. למדנו איך לשחרר את אותן תחושות מצד אחד ומצד שני, איך
נערכים להגנה עצמית בכל רגע נתון, לנהל מחשבות בשליטה מה האופציות, שיכול לנקוט
בהם במידה שיקלע לאירוע ביטחוני דומה בעתיד. ללמוד מאיזה הרגלים רצוי שיפחית מהם
בהרבה, עד חוסר שימוש בהם. במקביל לחשוב על מציאת חלופה במקומם.
חווינו 14 מפגשי זום רק אני מולו, הקפדנו על מסגרת של יום ושעה קבועים ברצף, אותם
מיצינו. גל דיווח על מעורבות וחופש במרחב, על תחושת ביטחון עצמי גבוהה יותר, על היותו
נוסע ונפגש עם חברים במרחב, נוסע רחוק מהבית לתחרויות עם קבוצת הספורט אליה שייך.
התחזק כשחקן על המגרש, כקפטן של הקבוצה, נראה היה, שאינו זקוק יותר להמשך טיפולי,
עם אופציה לחזור במידה שיזדקק לכך.
סיפור מקרה של מיה (שם בדוי)
מיה ילדה מתוקה, בת 3 נולדה וגדלה בעוטף עזה. מאוד וורבלית יחסית לגילה, נבונה,קולטת מצבים משתנים. ע"פ שיחה מקדימה עם ההורים, למיה היו חרדות רבות