מתוך פרק שני של הסקירה התיאורטית בדוקטורט : חיים עם ADHD – מה זה אומר?
צ'סנר (2005) טוען שלילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז ולקויות למידה יש מחשבות שליליות על עצמם ועל העולם הסובב אותם.
מחשבות עצמיות שליליות אלו מתפתחות עקב החיכוך המתמיד עם סביבתם. מחשבות עצמיות הרסניות אלו מהוות זרז לתהליך מזיק הגורם לבעיות רגשיות והתנהגותיות.
(DuPaul and Stoner 2003) מציינים כי נתונים אפידמיולוגיים מראים כי ניתן לאבחן כ-3%-7% מהילדים בארה"ב
כסובלים מהפרעות קשב וריכוז.
הפרעת קשב והיפראקטיביות היא תופעה שכיחה רווחת כ-5%-10% מכלל הילדים בבתי הספר עד גיל 12.
אחוז נרחב מהילדים (80%), ממשיכים לסבול/ לשאת את ההפרעה בגיל ההתבגרות והבגרות.
למעשה, ל-7%-10% מאוכלוסיית העולם יש הפרעת קשב וריכוז (ADD . (ADD לא חולף עם הגיל;
אלה שנולדו עם זה יחיו עם זה במשך כל חייהם.
התנהגותם של אנשים עם הפרעות קשב וריכוז מתמקדת ב'כאן ועכשיו' ואינה מקרינה אל העתיד בכל הנוגע לנזק אפשרי, שעלול להתרחש
כתוצאה מפעולה או תוצאה ספציפית. בגלל חוסר היכולת לחזות את ההשלכות של התנהגותם, הם חיים ממשבר למשבר.
פינטן (2005), טוענת כי 40% מהילדים עם הפרעת קשב וריכוז סובלים גם מלקות למידה.
מחציתם סובלים גם מהפרעה התנהגותית כמו:
• ODD = Oppositional Defiant Disorder מתבטא כהתרסה לדמויות סמכותיות, היעדר יכולות לניהול כעסים, של ויכוח עוין מילולית.
• Conduct Disorder = CD הפרעת התנהגות.
מחקרים אחרים מציינים, שלילדים ומתבגרים עם ADHD יש יותר תאונות הדורשות טיפול רפואי, ושהם מעורבים יותר בלקיחת סיכונים התנהגותיים מאשר בני גילם שאינם סובלים מהפרעות קשב וריכוז.