שמירה על שגרה בהתמודדות חשיפה מתמשכת לטרור

הטרור פוגע באקראי (Lowry & Lating, 2002; Pat-Horenczyk et al., 2006). זה מתקשר לאווירה של פחד ושיבוש אורחות חיים נורמליים (Lowry & Lating, 2002; Shaw, 2003). סיטואציות קשות כאלה תורמות למתבגרים ואף עשויים להפיק את המרב לטובת שמירה על השגרה, מכיוון שהם בתהליך של השלמת שלב הפרידה – אינדיבידואציה, כלומר, פיתוח העצמי האוטונומי שלהם בנפרד מהוריהם (Frank et al., 2002; Mahler, 1972).

צמצום פעילויות שגרתיות עשוי להיחשב כסוג של התמודדות המנעותית. קיים מתאם ישיר בין אסטרטגיות התמודדות של הימנעות לבין מצוקה פסיכולוגית בקרב מבוגרים ומתבגרים בעת משבר. אסטרטגיות התמודדות של הימנעות מדיון באירועים טראומטיים, או כל תזכורת שלהם, לרבות ביקור באתרים של פיגועים, קשורות בדרך כלל ללחץ פוסט טראומטי ותפקוד לקוי יותר מאשר גישה של אסטרטגיות התמודדות (Webb, 2004).

במחקרם של Pat-Horenczyk et al. 2006)) בוחנים את המתאם בין טרור מתמשך לפעילות שגרתית של מתבגרים ישראלים. בסך הכול השתתפו במחקר 1,336 תלמידי חטיבות ביניים ותיכון מירושלים. במחקר זה, רוב המתבגרים דיווחו כי תחת איום הטרור החוזר הם שמרו על שגרתם (65.8% המשיכו להשתמש בתחבורה ציבורית). באופן דומה, יותר ממחצית התלמידים תפסו את הוריהם כמעודדים אותם לשמור על פעילותם השגרתית. יתר על כן, חשיפה גדולה יותר לטרור הייתה קשורה ליותר תסמיני PTS ופגיעה תפקודית. עם זאת, רמה מופחתת של פעילויות שגרתיות היוותה מנבא משמעותי ל-PTS גבוה יותר ולפגיעה תפקודית ולהיפך: שמירה על שגרה הייתה קשורה בפחות PTS ופגיעה תפקודית מאשר הפחתת פעילויות שגרתיות.

עידוד הורים לשמירה על שגרה היה קשור בפחות ,PTS מאשר הגבלה הורית לאופי של פעילויות שנתפסו בעינם כלא בטוחות. לכן מפתיע ומעודד, שלפחות על פי תפיסות המתבגרים, פחות ממחצית ההורים נתפסו כמגבילים יותר את ילדיהם במהלך טרור מתמשך (Pat-Horenczyk et al., 2006).
בהקשר לטרור מתמשך, כאשר שום דבר אינו צפוי ונמנע (Shaw, 2003), אז הגבלות הורים מחמירות יותר את התנהגות ילדיהם והופכות לבלתי יעילות. ממצאי מחקר תומכים בספרות הקלינית המעודדת שמירה על אורח חיים שגרתי ככל האפשר גם בתקופת חירום, כגון במהלך טרור מתמשך (Lowry & Lating, 2002; Schonfeld, 2002).

לסיכום: המתאם בין הפחתת פעילויות שגרתיות למצוקה פסיכולוגית גדולה יותר עשוי להיות רציונלי על ידי העובדה שמתבגרים עם PTS גבוה יותר נוטים להפחית את שגרת היומיום שלהם מאשר מתבגרים עם PTS נמוך או ללא PTS (Pat-Horenczyk et al., 2006). "לכן, יש לתמוך בהורים בעידוד הילדים להמשיך בפעילויות השגרתיות שלהם, וזה אופטימלי להגברת החוסן בזמן לחץ מתמשך" (Pat-Horenczyk et al., 2006, p. 204).