מתוך פרק שני של הסקירה התיאורטית בדוקטורט : "חיים עם ADHD – מה זה אומר"?
(Barkley 1998), מציין כי ADHD (הפרעת קשב וריכוז), היא פגם התפתחותי בשליטה עצמית. הוא מורכב מבעיות עם טווח קשב, שליטה בדחפים (אימפולסיביות) ורמת הפעילות (היפראקטיביות), אך מורכב גם מאלמנטים רבים אחרים. הפרעת קשב וריכוז היא תוצאה של שילוב של גורמים גנטיים.
הפרעת ADHD נוטה להופיע בגיל צעיר, והתסמינים הראשונים מופיעים בדרך כלל לפני גיל 7. היא נפוצה בעיקר אצל בנים (DuPaul & Stoner, 2003). הפרעה זו מתבטאת בשתי צורות: התנהגות בלתי מבוקרת, אימפולסיבית (הנקראת התנהגות אימפולסיבית/היפראקטיבית) ובעיות קשב, טווח זיכרון קצר ולקות למידה. שתי הצורות קיימות עם רוב הילדים אבל זה לא חובה.
ילדים עם הפרעות קשב וריכוז מתקשים לקלוט מידע מלא ולזהות את הרעיון המרכזי.
קיים קושי בתהליכי תכנון ושליטה עצמית, התמדה, בעיות זיכרון, שליטה בדחפים המשפיעה על ההתנהגות, שמירה על סדר עדיפויות, חיזוי תוצאה, הסתגלות חברתית. כל אלו פוגעים בתפקודים החינוכיים. לחלק מהילדים יש גם לקויות למידה ספציפיות.
הנפוצים ביותר הם בעיות בקריאה, כתיבה, מתמטיקה ובלשנות. ילדים עם הפרעת קשב וריכוז מתאפיינים בבעיות ביחסי עמיתים וקונפליקט משפחתי.
הפרעות קשב וריכוז וחרדה עשויות להיות מאופיינות בוויסות לקוי של תשומת לב והשפעה, מה שמוביל הן להגברת תשומת הלב לגירויים שליליים והן לירידה בוויסות של ההשפעה הנלווית.
יש הטוענים, שהפרעת קשב וריכוז מתפתחת כתוצאה מהיפראקטיביות של אזור מסוים במוח, המשפיעה על כישורי ארגון עצמי, קואורדינציה עצמית ויכולת לחשוב קדימה.
ההערכה היא, לשליש מהילדים עם ADHD יש הפרעות חרדה נלוות .