אסטרטגיות התמודדות של 'פתרון בעיות'

מתוך הסקירה התאורטית בדוקטורט.
פרק שלישי: דפוסי התמודדות בקרב ילדים ומתבגרים המתמודדים עם אירועי לחץ מתמשכים בחיים.

חוקרים מצאו, שניתן לקבץ את האסטרטגיות בצורה הטובה ביותר לשלושה סגנונות התמודדות המייצגים היבטים פונקציונליים ובלתי תפקודיים של התמודדות.
שלושת אופני ההתמודדות כוללים התמודדות אקטיבית (פעולה), התמודדות פנימית (רגשית או/ו חשיבה) ונסיגה (הימנעות). האחרון כולל הגנות כמו הכחשה או הדחקה וטומן בחובו גישה פטליסטית שמובילה בסופו של דבר לנסיגה.
בעוד שניתן להתייחס לנסיגה כתגובה 'תכליתית', זה בדרך כלל אומר שהבעיה לא נפתרה בנקודת זמן נתונה.
במחקר הנוכחי שלנו התנהגותם של מתבגרים עם ADHD בעוטף עזה ולא בעוטף עזה, משקפת את מה שנאמר. חלק מהמאפיינים הנפוצים של הפרעת קשב הם: אימפולסיביות, חוסר תכנון קצר וארוך טווח, לחיות את הרגע ללא תכנון מסודר, ללא רצף, קושי ברמה הקוגניטיבית לראות את השלם וחלקיו ולבחון מאיפה להתחיל , מתקשים לבצע רצף של פעולות. יש קושי של תפקודי ניהול Executive Function ) EF).
מה זה אומר? לא מבינים את המצב, אז לא יודעים איך לעזור ומה לעשות למען עצמם ואחרים. תחושת בלבול וחוסר יעילות.
יחד עם זאת, אם רותמים אותם לסייע במשימה מוגדרת, פונים אליהם עם הנחיה ברורה בשעת חירום, או בחיי שגרה, הם יודעים להתגייס בצורה יעילה, מכוונת מטרה, לעזור ולתרום לחברה בצורה הטובה ביותר, החבר'ה עם ADHD ניחנו עם אנרגיות ויכולת לתיעול פעולות חיוניות ומשמעותיות. חוכמת המבוגר האחראי סביבו קריטי ומשמעותי ביותר. כן ניתן לסמוך עליהם, להעניק להם תפקיד ונחיצות, להאמין בהם, לחזק ולעודד אותם.
מתבגרים ללא הפרעות קשב וריכוז, חיים את חייהם השגרתיים, לעיתים בהכחשה, ונמנעים ממחשבות טורדניות, או מחשבות פולשניות. אסטרטגיה זו עוזרת להם לנהל חיי שגרה נורמליים ככל האפשר.
למתבגרים שחווים חיים נורמטיביים, שאינם חיים באזור מלחמה, ללא הפרעת קשב וריכוז, ככל הנראה, יחסית למתבגרים בגילם עם הפרעות קשב וריכוז, או מתבגרים המתגוררים באזור מלחמה /פיגועים, יש פחות עכבות. מתבגרים אלה זמינים לשיקולים עמוקים יותר, חשופים ליותר חוויות חיוביות, פחות נדרשים להימנע מאירועים עם חשד לסיכון.
ה'חופש' הזה כנראה פחות מתאפשר למתבגרים עם או בלי ADHD, שחי לאורך כל ילדותו ובגרותו באזור מלחמה, סטרס מקשיים משפחתיים, חברתיים או סביבתיים.