מתוך פרק שני של הסקירה התיאורטית בדוקטורט : "חיים עם ADHD – מה זה אומר"?
כ-30% עד 50% מהילדים עם הפרעת קשב וריכוז ממשיכים להראות תסמינים בבגרותם.
40%-60% מהורים עם ADHD יש ילד עם ADHD. תסמיני ADHD של הורים, קשורים באופן משמעותי למשמעת לא עקבית ולתגובות לא תומכות לרגשות ולהתנהגויות השליליות של ילדיהם. רמות גבוהות של מתח הורי שכיחות אצל הורים למתבגרים עם הפרעת קשב וריכוז ויש לקחת בחשבון בעת פיתוח ויישום התערבויות לשיפור התפקוד של מתבגרים והורים כאחד.
קיימות ראיות ראשוניות, למשל, שהתערבות מיינדפולנס, שבה מתבגרים עם הפרעת קשב והוריהם מקבלים טיפול קבוצתי במפגשים מקבילים, היא טיפול מבטיח להפחתת הפרעות קשב וריכוז של מתבגרים והחצנה של סימפטומים, מתח הורי ועוצמת ותדירות של הורה – מתבגר, קונפליקט, ושיפור יחסי הורים-מתבגרים.
מחקר נוסף מצביע על הצורך בהתערבויות אקולוגיות (סביבתית) המספקות תמיכה לאימהות למתבגרים עם הפרעות קשב וריכוז בגלל הדיווחים שלהן, שהן לחוצות עקב קיום יחסים חברתיים תומכים מועטים, מגבלות תפקידן, קונפליקטים עם בן זוגן ותחושות של חוסר יכולת ואשמה.
כמו כן, קיים קשר הדדי בין יחסי הורה – ילד עם ADHD . מבוגרים עם ADHD עשויים להזדקק לאימון מפורש בהתנהגויות הורות חיוביות, וכי אימון זה אמור להתחיל הרבה לפני שילדיהם הופכים למתבגרים.