מתוך הסקירה התאורטית בדוקטורט.
פרק שלישי: דפוסי התמודדות בקרב ילדים ומתבגרים המתמודדים עם אירועי לחץ מתמשכים בחיים.
בישראל, מחקר של פת-הורנצ'יק (2003) חקר את תפקידן של חוויות של "כמעט החמצה" (כגון: 'החמצת האוטובוס שהתפוצץ מאוחר יותר') בהשוואה של תוצאות בריאות הנפש אצל מתבגרים מאזור גוש עציון, הגדה המערבית, ירושלים. למרות שהצעירים בירושלים היו פחות חשופים פיזית והכירו פחות אנשים שנפצעו בפיגועי טרור, הם דיווחו על יותר תסמיני PTSD, מצוקה כללית ותפקוד לקוי בתחומי התפקוד המשפחתי והתנהגות נטולת סיכונים.
מחקרים רבים, סיפקו ראיות לכך, שאפילו אלה, שמעולם לא נחשפו פיזית בצורה ישירה, או שחוו זאת, לא מכירים מישהו שנפצע בפיגוע, עדיין בסיכון פסיכולוגי עקב חשיפה לתקשורת.
חשיפה לאורך תקופה ארוכה יותר לאירועי טרור (אפשריים) עשויה להשפיע גם על תפיסת הסיכון של צעירים או תחושות חוסר ביטחון, המוגדרות כאן כחשיפה סובייקטיבית.